<h1>ספר היראה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף טו:</h2>
בא מבית התפלה והגיע זמן שכיבה, יקרא קרית שמע כלה שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תבות, להרחיק כל מזיק ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ויאמר ויהי נועם, והשכיבנו בלא חתימה. ומקראות, אחד המרבה ואחד הממעיט. ויפקיד רוחו ביד בוראו, ויתודה, וימחול לכל המצערים אותו, כדאמרי רבותינו (מגילה כ"ח, א') שרי ליה לכל מאן דמצערן.
<h2>דף יח:</h2>
ואם יש לו אשה יהיה צנוע עמה ויזהר מדבר עמה נבלה, כי אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו על הכל בא במשפט. ובשעת מעשה אל יהרהר באחרת כי כמעט עושה בניו ממזרים. ואל יכופנה אלא יפייסנה. ולא ישמש עמה סמוך לוסתה עונה אחת. ולא ביום אם לא בבית אפל. ויתכוין בשעת מעשה שיהיו לו בנים שילכו בדרכי השם או לשמח אותה או להברות את הגוף או שלא יכשל בהוצאת זרע לבטלה. ואל יתכוין להנאתו [להתקשות מדעת להשביע את יצרו]. ויזהר כפי יכלתו שלא להוציא זרע לבטלה.
<h2>דף לה.</h2>
אל תזכיר שם שמים לבטלה, כי המזכיר שם שמים לבטלה ראוי לנדותו, ואף לצורך אל תזכירו במקום מטונף. ולא ישבע כלל אפילו בכינויין כגון אל או שדי, ואף לא במדותיו כגון רחום וחנון, ואף לא במעשיו כגון שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה. וכן לא ישבע לא בתורה ולא באמת, כי השם נקרא אמת שנאמר (ירמיה י', י') וד' אלקים אמת. ולא יקלל את חברו בשם, כי המקלל חבירו בשם עובר בשני לאווין. לא תקלל חרש ומוציא שם שמים לבטלה, ואף לא עצמו כגון כה יעזרני השם.
